על המשטר הציוני הוא תקוע בבוץ!

המשטר הציוני הוא תקוע בבוץ!

בעיתון הארץ כתב בהתייחס לשיחות בבגדאד: אולי זה נכון לשיחות באיראן. עכשיו הסכם בין שני ימי השיחות Yvkyv שנוצרו אמאנו ופקידים איראנים, אך טהרן סירבה להגיב על הסכמים אלה. سفر آمانو به ایران درست قبل از مذاکرات بغداد بوده است، مذاکراتی که شاید ایران و غرب در آن بر تمامی اختلافات خود فائق آیند و به توافقات زیادی برسند.

 

העיתון הציוני המשיך: בגדד שיחות ואינטרסים במשא ומתן, אשר הוביל את ישראל משם. במערב, כמו בישראל במצב תקוע בבוץ, הותירה. ישראל טוענת כי תוכנית הגרעין האיראנית היא איום גדול על העולם. משא ומתן והסכמים היא הצלחה גדולה למנהיג העליון של איראן, “האייתוללה חמינאי” וגם לנשיא ארה"ב “باراک اوباما”שש.

בעוד המשטר הציוני, הוא הגרעין הגדולה בעולם, מפרה את הכללים, אמר ל"הארץ.: עם זאת, “נתניהו” ו - “אהוד ברק” ניתן לראות פגיעה החודשים הבאים גרעינית [!] הם. اوباما و دیگر رهبران ساده لوح هستند و باید در ماه های آتی هزینه این سادگی خود را بدهند. עם זאת, המצב הוא כזה לחץ על איראן ועל כן הסכם עם המערב, ישראל תהיה מבודדת.

פורים חוגגים יהודי קסרקסס להרוג אויבים על 3 ימים רצופים

 

جشن پوريم يا تعطيلات سالانه بهاره يهوديان که يادآور پيروزی "استر" ملکه يهودی و توطئه گر خشايارشاه و عموی وی "مردخای" بر "هامان" وزير دلسوز خشايار شاه می باشد.

اين مراسم با افراط در نوشيدن شراب همراه است.

פורים חוגגים יהודי קסרקסס להרוג אויבים על 3 ימים רצופים

ادامه نوشته

אין מוניטין טוב לפוליטיקה הישראלית

תושבי המרכז תהו בסוף השבוע מה פשר הריח הרע שהתפשט לפתע באוויר של גוש דן. אתמול (שני) התברר מקורו של ענן הצחנה. לפוליטיקה הישראלית אין מוניטין טוב במיוחד. תולדותיה רצופים שינויי כיוון נכלוליים, תמרונים מפוקפקים ופשרות אִינְטֶרֶסַנְטיות. אבל הברית הלילית בין נתניהו לראש האופוזיציה מופז, שעות ספורות אחרי שהכנסת פיזרה את עצמה לקראת בחירות מוקדמות, היא שיא חדש ציניות ומעילה באמון הציבור.

הניסיון הכושל של שמעון פרס לגנוב סוסים עם החרדים בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת נראה כעת כמשחק ילדים. כאן זה לא התרגיל המסריח, זה התרגיל המצחין. אלא שבאופן מוזר, דווקא בשיא השפל טמונה ברכה גדולה.

ייתכן שמדובר ברגע מכונן, שיסייע להגדיר את הפוליטיקה הישראלית מחדש. יציאה לדרך חדשה, בריאה וברורה יותר. לא היה טעם אמיתי בבחירות המוקדמות שנועדו להתרחש כאן בספטמבר. הציבור לא הבין מדוע הן נקבעו, ומה יעמוד על הפרק בדרך לקלפי. לא עמדה בהן להכרעה ולו אחת מסוגיות היסוד האסטרטגיות האמיתיות של ישראל. אלו היו צפויות להיות הבחירות המיותרות והמופקרות בתולדות ישראל; במקומן ייערכו בעוד כשנתיים בחירות חיוניות והרות גורל.

אחרי שנים של שיתוק, בלבול וערפול תחזור כעת המערכת הפוליטית למצב נורמלי בנוסח כל הדמוקרטיות המערביות הגדולות – מאבק על עתיד ישראל, ועל לבו של האזרח, בין שתי דרכים ברורות. מצד אחד תתייצב למבחן הבוחר הישראלי קואליציית ימין לאומני דתי והיפר-קפיטליסטי, שהשלימה קדנציה מלאה בקריית הממשלה, ללא כל איום פוליטי או תירוצים על "סכינים בגב" או "מקלות בגלגלים". זו קואליציה שצפויה כעת להתחייב סופית להנצחת הכיבוש וההתנחלויות. להכריז מלחמה גלויה על בג"ץ ושלטון החוק. להתעמת חזיתית עם ארה"ב ועם האיחוד האירופי. להתמודד עם מיתון כלכלי ופערים חברתיים משתוללים שיהוו המשך ישיר למדיניותה. יימנו עליה הליכוד, ישראל ביתנו ומפלגות המתנחלים והחרדים.

מול החזית הזו תתייצב סוף-סוף אופוזיציית מרכז-שמאל אמיתית: לא כזו שנדחקה לפינה כתוצאה מתאונה אֶלֶקְטוֹרָלִית או קואליציונית, אלא אלטרנטיבה רעיונית. יהיו בתוכה הבדלים אידיאולוגיים ברמת העוצמה והנְיוּאַנְס, לא במהות. הקשת תמנה את מפלגת העבודה, מפלגתו של יאיר לפיד, מרצ, המפלגות הערביות, וייצוגים אפשריים להתארגנויות חדשות מקרב תנועת המחאה החברתית והשמאל הלאומי. סביר והגיוני שתימצא שם גם פלטפורמה להשתלבות של ציפי לבני (שבהתפטרותה הנמהרת מהכנסת שוב הוכיחה קוצר ראות מצער).

מי שתיעלם מהתמונה תהיה קדימה, המפלגה הגדולה בכנסת הנוכחית: בהתנהלותו המבישה, גזר עליה שאול מופז קבורת חמור. זו אולי טַלְטֵלָה אלקטורלית בהווה, אבל בשורה גדולה של יציבות ובהירות לעתיד הפוליטי בישראל. מהבחינה הזו, ניתן להמשיל את מופז לחמורו של משיח – השטיח שעליו תדרוך הגאולה. ממש באותה שעה שבהן רקם עם נתניהו את ברית הצחנה, הלעיגו עליו יוצרי "ארץ נהדרת", כשביטאו בשמו שביעות רצון ממינוי לשר בלי תיק וראש ועדה בממשלה עתידית של נתניהו. כרגיל בישראל, שבה המציאות והתעלתה על הסאטירה.

מדובר באובדן ציבורי קטן מאוד. מופז ובני מינו בהנהגת קדימה ייאלצו לנסות ולהתמזג מחדש בליכוד, אותו "בית שלא עוזבים", או כן עוזבים, הכל בהתאם לנסיבות הרגע. גורל דומה יונח גם לפתחם של אהוד ברק ושותפיו הנלעגים לסיעת עצמאות. תקומה ציבורית כבר לא תהיה להם. "ממשלת האחדות" שהקים המשולש נתניהו-מופז-ברק היא אחדות של פחדנים. השלושה, בעברם הרחוק מפקדים בסיירת מטכ"ל, לא התגלו כאן כגיבורים גדולים. בקדימה התבלטו בקדנציה הנוכחית כמה ח"כים אמיצים ורעננים דווקא מקרב השורה השנייה – למשל יוחנן פלסנר, שלמה מולה ויואל חסון. להם ולדומיהם מוטב למהר ולמצוא מקום באופוזיציה החדשה, זו שתציע חלופה עתידית למפעל הציוני העומד על פי תהום.